רי"ף נדרים ו׳

1 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ יֵשׁ נֶדֶר בְּתוֹךְ נֶדֶר, וְאֵין שְׁבוּעָה בְּתוֹךְ שְׁבוּעָה. כֵּיצַד? אָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל״, ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם אוֹכַל״, וְאָכַל — חַיָּיב עַל כׇּל אַחַת וְאַחַת. ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״, ״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״, וְאָכַל — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת.

2 נדרים פתח ↗

3 נימוקי יוסף פתח ↗

ועבר על נזירותו. בלא שאלה אין נזקקין לו ב"ד להתיר נדרו כשיבא אח"כ לישאל על נדרו:

4 נדרים פתח ↗

״שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל״, וְאָכַל — אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת. אָמַר רָבָא: אִם נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹנָה — שְׁנִיָּה חָלָה עָלָיו. מִמַּאי — מִדְּלָא קָתָנֵי ״אֵינוֹ אֶלָּא אַחַת״, וְקָתָנֵי ״אֵינוֹ חַיָּיב אֶלָּא אַחַת״, רַוְוחָא הוּא דְּלֵית לַהּ. כִּי מִיתְּשִׁיל עַל חֲבֶירְתַּהּ — חָיְילָא. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: חִיּוּבָא הוּא דְּלֵיכָּא, הָא שְׁבוּעָה אִיכָּא. לְמַאי הִלְכְתָא? לְכִדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: נִשְׁאַל עַל הָרִאשׁוֹנָה — עָלְתָה לוֹ שְׁנִיָּה תַּחְתֶּיהָ.

5 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ סְתַם נְדָרִים לְהַחֲמִיר, וּפֵירוּשָׁם לְהָקֵל. כֵּיצַד? אָמַר ״הֲרֵי עָלַי כְּבָשָׂר מָלִיחַ״ ״כְּיֵין נֶסֶךְ״, אִם בְּשֶׁל שְׁלָמִים נָדַר — אָסוּר. אִם בְּשֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נָדַר — מוּתָּר. וְאִם סְתָם — אָסוּר. ״הֲרֵי עָלַי כְּחֵרֶם״, אִם כְּחֵרֶם שֶׁל שָׁמַיִם — אָסוּר, וְאִם כְּחֵרֶם שֶׁל כֹּהֲנִים — מוּתָּר. וְאִם סְתָם — אָסוּר. ״הֲרֵי עָלַי כְּמַעֲשֵׂר״, אִם כְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה נָדַר — אָסוּר. וְאִם שֶׁל גּוֹרֶן, — מוּתָּר. וְאִם סְתָם — אָסוּר. ״הֲרֵי עָלַי כִּתְרוּמָה״, אִם כִּתְרוּמַת הַלִּשְׁכָּה נָדַר — אָסוּר. וְאִם שֶׁל גּוֹרֶן — מוּתָּר. וְאִם סְתָם — אָסוּר. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְתַם תְּרוּמָה, בִּיהוּדָה — אֲסוּרָה, בַּגָּלִיל — מוּתֶּרֶת, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. סְתַם חֲרָמִים, בִּיהוּדָה — מוּתָּרִין, בַּגָּלִיל — אֲסוּרִין, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי גָלִיל מַכִּירִין אֶת חֶרְמֵי הַכֹּהֲנִים.

6 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ נָדַר בְּחֵרֶם, וְאָמַר: לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְּחֶרְמוֹ שֶׁל יָם. בְּקׇרְבָּן, וְאָמַר: לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְּקׇרְבָּנוֹת שֶׁל מְלָכִים. ״הֲרֵי עַצְמִי קׇרְבָּן״, וְאָמַר: לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְּעֶצֶם שֶׁהִנַּחְתִּי לִי לִהְיוֹת נוֹדֵר בּוֹ, ״קֻוֽנָּם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי״, וְאָמַר: לֹא נָדַרְתִּי אֶלָּא בְּאִשְׁתִּי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁגֵּירַשְׁתִּי — עַל כּוּלָּן אֵין נִשְׁאָלִין לָהֶם. וְאִם נִשְׁאֲלוּ — עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן. דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פּוֹתְחִין לָהֶן פֶּתַח מִמָּקוֹם אַחֵר, וּמְלַמְּדִין אוֹתָן — כְּדֵי שֶׁלֹּא יִנְהֲגוּ קַלּוּת רֹאשׁ בִּנְדָרִים.

7 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ הָא גּוּפָא קַשְׁיָא, אָמְרַתְּ: אֵין נִשְׁאָלִין לָהֶן, וַהֲדַר תָּנֵי: אִם נִשְׁאֲלוּ עוֹנְשִׁין אוֹתָן וּמַחְמִירִין עֲלֵיהֶן? אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָתָנֵי: וְכוּלָּן אֵין צְרִיכִין שְׁאֵלָה, בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בְּתַלְמִיד חָכָם, אֲבָל בְּעַם הָאָרֶץ שֶׁבָּא לִישָּׁאֵל — עוֹנְשִׁין אוֹתוֹ וּמַחְמִירִין עָלָיו. בִּשְׁלָמָא מַחְמִירִין — דְּלָא פָּתְחִינַן לֵיהּ בַּחֲרָטָה, אֶלָּא עוֹנְשִׁין הֵיכִי דָּמֵי?

8 נדרים פתח ↗

כִּדְתַנְיָא: מִי שֶׁנָּזַר וְעָבַר עַל נְזִירוּתוֹ — אֵין נִזְקָקִין לוֹ עַד שֶׁיִּנְהוֹג בּוֹ אִיסּוּר כַּיָּמִים שֶׁנָּהַג בָּהֶן הֶיתֵּר. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים — בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת. אֲבָל בִּנְזִירוּת מְרוּבָּה — דַּיּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. אָמַר רַב יוֹסֵף: הוֹאִיל וְאָמְרִי רַבָּנַן אֵין נִזְקָקִים לוֹ, בֵּי דִינָא דְּמִזְדַּקְקִי לָא עָבֵיד שַׁפִּיר. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר: מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ.

9 נדרים פתח ↗

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים פּוֹתְחִין לוֹ פֶּתַח כּוּ׳. תָּנָא: לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָגִיל בַּנְּדָרִים, שֶׁסּוֹפְךָ לִמְעוֹל בִּשְׁבוּעוֹת. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל עַם הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפְךָ לְהַאֲכִילְךָ טְבָלִים. אַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפְךָ לְהַאֲכִילְךָ תְּרוּמָה. וְאַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, שֶׁסּוֹפְךָ לָבוֹא לִידֵי נִיאוּף. רַבִּי אַחָא בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כׇּל הַצּוֹפֶה בְּנָשִׁים, סוֹפוֹ בָּא לִידֵי עֲבֵירָה. וְכׇל הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲקֵבָהּ שֶׁל אִשָּׁה, הָוְיִין לוֹ בָּנִים שֶׁאֵינָן מְהוּגָּנִין. אָמַר רַב יוֹסֵף: וּבְאִשְׁתּוֹ נִדָּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: עֲקֵבָהּ דְּקָתָנֵי, בִּמְקוֹם הַטִּנּוֹפֶת, שֶׁהוּא מְכֻוּוֹן כְּנֶגֶד הֶעָקֵב. תַּנְיָא: ״בַּעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם״ — זוֹ בּוּשָׁה. ״לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ״ — מְלַמֵּד שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא. מִיכָּן אָמְרוּ: סִימָן יָפֶה בְּאָדָם שֶׁהוּא בַּיְישָׁן. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כׇּל אָדָם הַמִּתְבַּיֵּישׁ, לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בּוֹשֶׁת פָּנִים — בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר סִינַי.

11 נדרים פתח ↗

הֲדַרַן עֲלָךְ וְאֵלּוּ מוּתָּרִין אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים: נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אוֹנָסִין. נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד? הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ, וְאָמַר: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי פּוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל הַשֶּׁקֶל״,

12 נדרים פתח ↗

אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים: נִדְרֵי זֵרוּזִין, וְנִדְרֵי הֲבַאי, וְנִדְרֵי שְׁגָגוֹת, וְנִדְרֵי אוֹנָסִין. נִדְרֵי זֵרוּזִין כֵּיצַד? הָיָה מוֹכֵר חֵפֶץ, וְאָמַר: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי פּוֹחֵת לְךָ מִן הַסֶּלַע״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי מוֹסִיף לָךְ עַל הַשֶּׁקֶל״,

13 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: אַף הָרוֹצֶה לְהַדִּיר אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, יֹאמַר לוֹ: ״כׇּל נֶדֶר שֶׁאֲנִי עָתִיד לִידּוֹר הוּא בָּטֵל״, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא זָכוּר בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר.

14 נדרים פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אָמַר לוֹ טְפֵי מִסֶּלַע, וְהַלָּה אֹמֵר בְּצִיר מִשֶּׁקֶל, נִדְרָא הָוֵי, אוֹ זֵרוּזִין הָוֵי? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵינָא: הָיָה מְסָרֵב בַּחֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ, וְאָמַר לוֹ ״קֻוֽנָּם בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״טִיפַּת צוֹנֵן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם״ — מוּתָּר לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְלִשְׁתּוֹת הֵימֶנּוּ צוֹנֵן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּון זֶה אֶלָּא לְשׁוּם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה. וְאַמַּאי? וְהָא ״טִיפַּת צוֹנֵן״ קָאָמַר! אֶלָּא מִשְׁתַּעֵי אִינִישׁ הָכִי. הָכָא נָמֵי מִשְׁתַּעֵי אִינִישׁ הָכִי.

15 נדרים פתח ↗

הָכָא סְפֵיקָא הוּא, דִּלְמָא פָּחוֹת מִסֶּלַע וְיוֹתֵר עַל שֶׁקֶל קָאָמַר, וְזֵירוּזִין הָוֵי, אוֹ דִּלְמָא דַּוְקָא קָאָמַר, וְנִידְרָא הָוֵי. תִּבְּעֵי. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם. כִּי אַמְרִיתָא קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר: תַּנָּא תָּנֵי ״אַרְבָּעָה נְדָרִים הִתִּירוּ חֲכָמִים״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ צְרִיכִין שְׁאֵלָה לְחָכָם?!

16 נדרים פתח ↗

רַב יוֹסֵף מַתְנִי לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא בְּהַאי לִישָּׁנָא: אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: אֵין חָכָם רַשַּׁאי לְהַתִּיר אֶלָּא כְּעֵין אַרְבָּעָה נְדָרִים הַלָּלוּ. קָסָבַר אֵין פּוֹתְחִין בַּחֲרָטָה. הַהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב הוּנָא, אָמַר לֵיהּ: לִבָּךְ עֲלָךְ? אֲמַר לֵיהּ: לָא, וְשַׁרְיֵיהּ. הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּפַיְּיסוּךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִי נָדַרְתָּ? אֲמַר לֵיהּ: לֹא, וְהִתִּירוֹ. תַּנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם: לֵב זֶה עָלֶיךָ? אִם אָמַר ״לָאו״ — מַתִּירִין אוֹתוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: אוֹמְרִים לוֹ לָאָדָם: אִילּוּ הָיוּ עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּפַיְּיסוּךְ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מִי נָדַרְתָּ? אִם אָמַר ״לָאו״ — מַתִּירִין אוֹתוֹ.

1 דף יז ע"א מתני' יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה כיצד אמר הריני נזיר אם אוכל הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת.

2 שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת:

3 גמ' א"ר הונא לא שנו אלא דאמר הריני נזיר היום הריני נזיר למחר מינו דאתוסף יומא יתירא חיילא נזירות עליה אבל אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום אין נזירות חל על נזירות ושמואל אמר אפילו אמר הריני נזיר היום הריני נזיר היום נזירות חל על נזירו' והלכה כשמואל דסלקא שמעתתא אליבי' ולרב הונא קשיא:

4 אינו חייב אלא אחת: דף יח ע"א אמר רבא אם נשאל על הראשונה שניה הלה עליה דרווחא הוא דלית לה הלכך כי מתשל על חברתה חיילא לישנא אחרינא אינו חייב קתני חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא למאי הלכתא לכדרבא דאמר רבא נשאל על הראשונה עלתה לו שניה תחתיה:

5 דף יח ע"ב מתני' סתם נדרים להחמיר ופירושן להקל כיצד אמר הרי עלי כבשר מליח כיין נסך אם בשל שמים נדר אסור אם בשל עבודה זרה נדר מותר אם סתם אסור הרי עלי כחרם אם כחרם של שמים אסור אם כחרם של כהנים מותר ואם סתם אסור הרי עלי כמעשר אם כמעשר בהמה נדר אסור ואם כמעשר דגן מותר ואם סתם אסור הרי עלי כתרומה אם כתרומת הלשכה נדר אסור ואם בשל גורן מותר ואם סתם אסור דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסור בגליל מותר שאין אנשי הגליל מכירין בתרומת הלשכה סתם חרמים ביהודה מותר בגליל אסור שאין אנשי גליל מכירין בחרמי כהנים

6 דף כ ע"א נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים אמר הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי להיות נודר בו אמר קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגרשתי על כולם אין נשאלין עליהם ואם נשאלו עונשין אותן ומחמירין עליהן דברי ר"מ וחכ"א פותחין להם פתח ממקום אחר ומלמדין אותן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים:

7 גמ' הא גופא קשיא אמרת אין נשאלין עליהם והדר תניא ואם נשאלו אמר רב יהודה הכי קתני וכולן אין צריכין שאלה בד"א בתלמיד חכם אבל בעם הארץ שבא לישאל עונשין אותו ומחמירין עליו בשלמא מחמירין דלא פתחינן ליה בחרטה אלא עונשין ה"ד

8 כדתניא מי שנדר ועבר על נזירותו אין נזקקין לו עד שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר דברי ר"י א"ר יוסי בר"א בנזירות מועטת אבל בנזירות מרובה דיו שלשים יום א"ר יוסף הואיל ואמרי רבנן אין נזקקין לו האי בי דינא דמזדקיק ליה לאו שפיר עביד רב אחא בר יעקב אמר משמתינן ליה:

9 פותחין לו פתח ממ"א: ת"ר לעולם אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועות ואל תהי רגיל אצל ע"ה שסופו להאכילך טבלים ואל תהי רגיל אצל כהן ע"ה שסופו להאכילך תרומה ואל תרבה שיחה עם האשה שסופך לבוא לידי ניאוף ר' אחא ב"ר יאשי' אמר כל הצופה בנשים סופו בא לידי עבירה וכל המסתכל בעקבה של אשה הויין ליה בנים שאינן מהוגנים א"ר יוסף ובאשתו נדה אמר ר"ל עקב דקתני מקום התורף שהוא מכוון נגד העקב תניא בעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה לבלתי תחטאו זו יראת חטא מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא מכאן אמרו סימן יפה לאדם שהוא ביישן אחרים אומרים כל המתבייש לא במהרה הוא חוטא וכל שאין לו בושה בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני:

10 הדרן עלך ואלו מותרים

11 דף כ ע"ב מתני' ארבעה נדרים התירו חכמים נדרי זרוזין ונדרי הבאי נדרי שגגות ונדרי אונסין.

12 נדרי זרוזין כיצד היה מוכר חפץ לחבירו ואמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל דף כא ע"א שניהם רוצים בשלשה דינרים:

13 דף כג ע"א ר"א בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו יאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא מכיר בשעת הנדר:

14 דף כא ע"א גמ' א"ל רבינא לרב אשי אמר טפי מסלע והלה אמר בציר משקל מאי נדרא הוי או זרוזין א"ל תנינא היה מסרב בחבירו שיאכל עמו וא"ל קונם ביתך שאני נכנס טיפת צונן שאני טועם לך מותר לכנוס לביתו ולשתות אצלו צונן שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה ואמאי הא טיפת צונן קאמר אלא משתעי אינשי הכי ה"נ משתעי אינשי הכי דף כא ע"ב מי דמי התם גבי צונן צדיקים אומרים מעט ועושים הרבה אבל הכא ספיקא הוי דלמא פחות מסלע ויתר משקל קאמר וזרוזין הוי או דלמא דוקא ונדרא הוי.

15 תבעי: אר"י א"ר אסי ארבעה נדרים הללו צריכין שאלה לחכם כי אמריתה קמיה דשמואל אמר תנא תני מותרין ואת אמרת צריכין שאלה לחכם.

16 רב יוסף מתני להא שמעתתא בהאי לישנא אר"י אמר רב אסי אין חכם רשאי להתיר אלא כעין ד' נדרים הללו קסבר אין פותחין בחרטה ורב הונא סבר פותחין בחרטה דההיא אתתא דאתאי לקמיה דר"ה א"ל לבך עלך א"ל לא ושריוה ההיא דאתאי לקמיה דרבה ב"ר הונא א"ל אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת אמרה לו לא ושריוה קסבר אין פותחין בחרטה תניא רבי יהודה אומר אומרין לו לאדם לבך עלך אם אמר לא מתירין לו ר' ישמעאל בר ר' יוסי אמר משום אביו אומרים לו אילו היו עשרה בני אדם שיפייסוך באותה שעה מי נדרת אם אמר לא מתירין לו

רי"ף נדרים ה׳ ע״ב » « רי"ף נדרים ז׳ ע״א